אחים פרישמן בע"מ נ' אלול

החלטה

יחד עם התנגדות המבקש לביצוע תביעה בתיק ההוצל"פ שבכותרת הגישו גם בקשה להארכת מועד אשר כל כולה היא תצהיר.

בתצהיר קובע המצהיר בסעיף 3, כי בא-כוחו הכין את ההתנגדות במועד, אך בין 17/1/2013 לבין 24/1/2013, תקפה אותו מחלה והיא לא יצא מביתו וכך אירע שלא עלה בידו לחתום על התצהיר, אלא ביום 24/1/2013, שעה שהמועד האחרון לעשות זאת חל יום אחד קודם לכן.

התצהיר גם מפנה לעבר ההתנגדות באשר לטיעונים המפורטים שם.

ביום 26/2/2013 הוגשה תשובת המשיבה, זו מציינת, כי האזהרה לחייב נמסרה לו ביום 23/12/2012 וממועד זה נגזר המועד האחרון להגשת התנגדות, היינו, יום 22/01/2013. (עפ"י חישובי, המועד האחרון המתחייב מיום ההמצאה, הוא יום 23/1/2013 ולא כפי שחישבה המשיבה – ש.ר).

המשיבה מכנה את נימוקי הבקשה כתירוץ ומוסיפה, כי אין כל ביסוס לטענה.

המשיבה מציינת, כי עפ"י תקנה 106 בתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979 (להלן:"התקנות"), יש להגיש התנגדות בתוך 20 ימים מיום המצאת האזהרה. (תקנה 106 הנ"ל עניינה בהתנגדות לביצוע שטר ולא בהתנגדות לביצוע תביעה – ש.ר).

עוד מציינת המשיבה, כי גם איחור בין יום אחד הוא גם איחור. מכל מקום, אין בנמצא טעם מיוחד הדרוש לשם מתן ארכה.

תשובת המבקש מיום 3/3/2013 ממוקדת בטענות ההתנגדות ובהן הפטרתו מערבותו כלפי החייבת בתיק ההוצל"פ.

בחנתי את מכלול הכתבים ואלו העובדות המתחייבות מבדיקה זו:

מועד המצאת האזהרה לחייב כלל אינו שנוי במחלוקת מכל מקום לא מצאתי בתצהיר המבקש, מתי נמסרה לו האזהרה, אלא אך המועד האחרון להגשת התנגדות מבלי להזקק לארכה, היינו, יום 23/1/2013.

בהניחי, כי מועד זה מבטא את עמדת המבקש, הרי שנגזר ממנו, כי מועד ההמצאה חל ביום 23/12/2012.

ההתנגדות הוגשה כעולה מהחלטת רשם ההוצל"פ הסרוקה בתיק זה, ביום 28/1/2013.

מכאן, שאין ממש בקביעת המבקש, כי ההתנגדות הוגשה באיחור בין יום אחד.

אין גם כל ממש בעמדת המשיבה, לפיה, ההתנגדות צריכה הייתה להיות מוגשת בחלוף 20 ימים.

עפ"י תשובת המשיבה האזהרה לחייב נמסרה ביום 23/12/2012 ומשכך היה עליו להגיש התנגדותו בתוך 30 יום ולא כפי שמסיקה המשיבה בהמשך תגובתה, עפ"י תקנה שאינה מתייחסת כלל לעניין.

אליבא דה שני הצדדים האזהרה לחייב נמסרה ביום 23/12/2012 ולפיכך, המועד האחרון להגשת התנגדות בתוך המועד, חל ביום 23/1/2013.

מן המקובץ עולה, כי עסקינן באיחור העולה על יום אחד, אולם עדיין אינו עולה על 5 ימים.

אכן, לא מצאתי סימוכין כלשהם להיות המבקש חולה בכלל, ובאופן שמנע ממנו להגיש תצהיר בפרט.

ביום האחרון למחלתו נעשה התצהיר.